שתלים דנטליים

שתל דנטלי הוא מעין "בורג" עשוי טיטניום המוחדר לעצם הלסת, אליו מתחבר כתר חרסינה בדמות שן. השתלת שיניים נדרשת לצורך השלמת שיניים חסרות. חסר שיניים נגרם לרוב עקב עקירת שיניים שלא ניתן היה להצילן או עקב חבלה. הסיבות הנפוצות לעקירות שיניים הן מחלות חניכיים ועששת שהוזנחה.

בעבר שיקום אזור מחוסר שיניים או חסר שיניים מלא התאפשר רק על ידי ביצוע של שיניים תותבות. תותבת זו פלטה עשויה אקריל (חומר פלסטי) שנתמכת ברקמת החניכיים או בשיניים סמוכות. החיסרון המרכזי של התותבות הוא בכך שמדובר בשיקום נשלף (שאינו קבוע) ובד"כ אינו יציב וכרוך באי נוחות ובאיכות אכילה ודיבור פחותים בהשוואה לשיקום קבוע. שיקום על גבי שתלים הוא התחליף הדומה ביותר לשן טבעית. מדובר בשיקום קבוע, המחזיר למטופל פונקציה, אסתטיקה, ורמת נוחות ואיכות חיים טובה הרבה יותר מאשר שיקום באמצעות תותבות נשלפות.
 
 
שתלים דנטליים

שלבי ביצוע השתל

שלבי ביצוע השתל כוללים - חיתוך החניכיים וחשיפת אזור ההשתלה, קידוח בשלבים עד לקוטר הרצוי, הברגת השתל ותפירה של החניכיים. בשבועות והחודשים שלאחר ההשתלה עובר השתל אוסאואינטגרציה, התהליך בו נקלט השתל ועצם נבנית סביבו. ישנן כיום מספר שיטות לביצוע שתלים דנטליים, כגון- השתלה מדורגת (השתלה שמבוצעת מספר חודשים לאחר העקירה), "השתלה מיידית" (השתלה שמבוצעת במעמד העקירה), "העמסה מיידית" (השתלה ושיקום השן על ידי כתר ביום ההשתלה). לכל שיטה יתרונות וחסרונות, ולכל מטופל נבחר הטיפול המתאים ביותר לו.
 
 
שתלים דנטליים

תכונות השתל

מקובל להשתיל שתלים דנטליים באורך של 8 מ"מ ומעלה בלסת התחתונה ו-10 מ"מ ומעלה בלסת העליונה, ובקוטר של לפחות 3.3 מ"מ. אורך וקוטר השתל יקבעו על פי צרכי הטיפול כגון אזור ההשתלה, השן המשוקמת ועוד. במצבים בהם כמות העצם אינה מאפשרת השתלה באורך ובקוטר הרצויים יש צורך בעיבוי העצם על ידי השתלת עצם (אוגמנטציה). כיום, עם ההתפתחות הגדולה שחלה בייצור השתלים ובטכנולוגית החומרים והטיפולים, ניתן, במצבים מסויימים, להשתיל שתלים קצרים באורך 4-6 מ"מ בלבד. בחירת סוג הטיפול נקבעת לפי הצרכים הספציפיים לכל מקרה.
 
 
שתלים דנטליים

סיכונים

ביצוע השתלה דנטלית כרוך, לעתים, בסיכון למבנים אנטומיים סמוכים, כגון- תעלת העצב בלסת התחתונה, הסינוס המקסילרי בלסת העליונה, שיניים סמוכות ועוד. על מנת לתכנן את הטיפול ולנתח את הסיכונים מבצעים CT דנטלי של הלסתות בטרם ביצעו ההשתלה. תהליך הריפוי כרוך, לרוב, בתפיחות קלה ובכאבים. לכן, השתלות דנטליות דורשות תכנון מדויק, ידע, מיומנות וניסיון, ורצוי שתתבצע על ידי מומחה לכירורגית פה ולסת, מומחה למחלות חניכיים או רופא שיניים בעל הידע והנסיון הדרושים.
 

חשוב לציין, כי לשתלים דנטליים, כמו גם לכל טיפול רפואי אחר, אין 100% הצלחה. שתלים עלולים להכשל בטווח הקרוב או הרחוק להשתלה. אחוזי ההצלחה של שתלים דנטליים, עומדים היום בממוצע על כ-96%, והדבר תלוי בגורמים רבים, לרבות מיקום השתל, סוג העצם, כמות ואיכות העצם באזור ההשתלה, איכות השיקום ועוד. לא תמיד ניתן לצפות מראש את ההצלחה או הכישלון. אולם, ישנם מצבים ידועים מראש, בהם סיכויי ההצלחה יורדים באופן יחסי, והסיכון לסיבוכים עולה. אלו כוללים - עישון, נטילת תרופות מסויימות (כגון- סטרואידים או ביספוספונטים), איזורים שעברו השתלות עצם מורכבות ועוד.
לפרטים נוספים ולקביעת פגישת ייעוץ, לחץ כאן.

אין המידע שבאתר מהווה תחליף לבדיקת רופא. המידע הוא כללי, נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו המלצה רפואית של ממש. בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא ולפעול לפי המלצותיו.
לפני הגעה לטיפול יש לקרוא את טופסי ההסכמה הרלוונטיים לכל טיפול, את דפי ההנחיות לפני ולאחר טיפול ולהתרשם מהמידע על מהלך הטיפול, התופעות הצפויות והסיכונים.