עקירת שיני בינה כלואות

 
 
 
שיני הבינה הן השיניים האחרונות שבוקעות בגילאים 18-20 לערך. באחוז גדול של האוכלוסיה מבנה לסת קטן וחוסר מקום מוביל לבעיות בבקיעת שיני הבינה. שן בינה יכולה לבקוע חלקית ולהחשף באופן חלקי לחלל הפה או לחלופין, השן יכולה להשאר כלואה לגמרי בתוך החניכיים והלסת. בעבר היה נהוג לעקור כל שן בינה כלואה שנראה היה, כי לא תוכל להשלים את בקיעתה באופן תקין. כיום, נהוג לעקור רק את שיני הבינה הסימפטומטיות או כאלה שיש בהן פוטנציאל לגרימת בעיות. שתי הסיבות הנפוצות ביותר לעקירת שיני בינה הן דלקות חניכיים חוזרות סביב כותרת השן הכלואה (בשפה המקצועית - "פריקורוניטיס") ועששת, שלרוב נגרמת גם בשן הבינה וגם בשן הטוחנת הסמוכה (עקב דחיסת מזון וחוסר יכולת לנקות כמו שצריך). סיבות נוספות כוללות - כאבים ולחץ מקומי, תהליכים פתולוגיים שמתפתחים סביב שן הבינה הכלואה (כגון ציסטות), לצורך שיפור מצב החניכיים של השיניים הסמוכות, צורך בביצוע כתר בשן סמוכה, כשתמתוכנן ניתוח אורתוגנטי ועוד.
 
עקירת שיני בינה כלואות
 

 

הסיכונים בעקירת שן בינה כלואה

עקירת שן בינה כלואה היא פרוצדורה כירורגית מורכבת יותר מעקירה רגילה ולרוב כרוכה בסיכון גדול יותר. שיני הבינה העליונות נמצאות לעיתים בקרבה לסינוס המקסילרי ולעתים אף ממש בתוכו. עקירה במצב שכזה עלולה לגרום לפריצה לסינוס ובמצבים חריגים גם לדחיפה של השן או חלק ממנה לתוך הסינוס עצמו. מצב שכזה עשוי לגרום לסינוסיטיס כרוני (דלקת סינוסים כרונית) ולצורך בטיפול אנטיביוטי ובהתערבויות כירורגיות חוזרות (במקרים מסויימים גם ניתוחים בהרדמה כללית). שורשי שיני הבינה התחתונות נמצאים לרוב בקרבה לתעלה המנדיבולרית ולפעמים, אף, במגע הדוק עמה. בתעלה זו עובר העצב הנותן תחושה לשפתיים ולסנטר. פגיעה בעצב זה עשויה לגרום לשינוי תחושתי או לאבדן התחושה בשפתיים ובסנטר. בנוסף כרורכה עקירת שן בינה כלואה בסיכון לעצב הנותן תחושה ללשון. ברוב המקרים מספיק צילום פנורמי על מנת להדגים את השן הכלואה. במקרים בהם נראית קרבה הדוקה בין השן לתעלת העצב מבצעים CT דנטלי הנותן תמונה תלת מימדית ומאפשר להאריך טוב יותר את הסיכון בעקירה. לרוב מדובר בסיכון נמוך (פחות מ-1%) ובמידה ומתרחשת פגיעה היא בדרך כלל זמנית.
 
עקירת שיני בינה כלואות

שן בינה כלואה עליונה

 
 
עקירת שיני בינה כלואות

שן בינה כלואה תחתונה בתוך ציסטה

 
 
 
 

 

ניתוח לעקירת שן בינה כלואה

ניתוח לעקירת שן בינה כלואה מתחיל בחשיפת השן על ידי חיתוך החנכיים ו"הרמת מתלה" (הרמה של החניכיים וחשיפת הלסת). בשלב הבא מתבצע פינוי עצם לגילוי השן, פעולה המתבצעת לרוב באמצעות מקדח. לבסוף מתבצעת העקירה העצמה, כאשר בדרך כלל יש צורך בפיצול השן והוצאתה בחלקים (פעולה המתבצעת ע"י מקדח גם כן). בתום הפעולה מתבצעת תפירה של החנכיים למקומן המקורי. תהליך הריפוי מפעולה כירורגית שכזו כרוך, לרוב, בתפיחות ובכאבים. לכן, עקירות שיני בינה כלואות דורשות ידע, מיומנות וניסיון, ורצוי שתתבצענה על ידי מומחה לכירורגית פה ולסת. ישנם מצבים מורכבים מאוד בהם מומלץ לבצע את העקירה במסגרת בית חולים ואף בהרדמה כללית.
 
עקירת שיני בינה כלואות
 
 

קיטוע כותרת (״קורונקטומי״)

ישנם מצבים בהם קיים סיכון ממשי לפגיעה בתעלת העצב, כגון מצבים בהם שורשי השן פורצים את גבול התעלה, כרורכים סביבה וכיו"ב. במקרים אלו ניתן לבצע פעולה חלופית לעקירת השן הנקראת "קיטוע כותרת" (ובלעז.. "קורונקטומי"). בפעולה זו קוטעים ועוקרים רק את כותרת שן הבינה הכלואה ומשאירים את שורשי השן במקומם. כך מסירים את חלק השן הגורם לבעיות ונמנעים מהוצאת שורשי השן ומהסיכון הכרוך בכך.
 
עקירת שיני בינה כלואות

שן בינה כלואה לאחר קיטוע כותרת

 
לפרטים נוספים ולקביעת פגישת ייעוץ, לחץ כאן.

 
אין המידע שבאתר מהווה תחליף לבדיקת רופא. המידע הוא כללי, נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו המלצה רפואית של ממש. בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא ולפעול לפי המלצותיו.
לפני הגעה לטיפול יש לקרוא את טופסי ההסכמה הרלוונטיים לכל טיפול, את דפי ההנחיות לפני ולאחר טיפול ולהתרשם מהמידע על מהלך הטיפול, התופעות הצפויות והסיכונים.